<h1>סמ"ג עשין סימן קפ"ג</h1>
<h2>דף כ:</h2>
כל הקרבנות אין מקריבין אותן אלא ביום שנאמר ביום צותו, וכן [דרשינן] זריקת דמים ביום שנאמר ביום הקריבו את זבחו יאכל וכיון ששקעה חמה נפסל הדם (עי' רמב"ם מעשה הקרבנות פ"ד ה"א) כדאיתא בפרק איזהו מקומן (זבחים נ"ו א'). כל שקרבו מתיריו ביום מעלין אותו ע"ג המזבח כל הלילה, כיצד זבחים שנזרק דמן ביום מקטירין אימורין שלהם כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר וכן איברי התמיד מקטירין אותן בלילה עד שיעלה עמוד השחר וכדי להרחיק מן הפשיעה אמרו חכמים שאין מקטירין האימורין ואיברי העולה אלא עד חצות כמו ששנינו במסכת ברכות (ב' א'), אף ע"פ שמותר להקריב אימורים ואיברים כל הלילה אין מאחרין אותן לדעת אלא משתדלין להקטיר הכל ביום כדתניא בפרק רבי ישמעאל (מנחות ע"ב א') חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר אימורין ואיברין אע"פ שכשרין בלילה דוחין את השבת בזמנן ואין מאחרין אותן למוצאי שבת, וכן אמרינן בפרק הקומץ רבה (כ"ו ב') הקומץ והלבונה והקטרת והמנחות הנשרפות מותר להקריבן עד שקיעת החמה והן מתאכלין והולכין כל הלילה כאיברי העולה, וכן נסכים הבאים עם הזבח כזבח שנאמר ולנסכיכם ולשלמיכם הוקשו יחד (ע"פ רמב"ם שם הל' ב'—ה'). שנינו במסכת מגילה (כ' ב') כל היום כשר לסמיכה ולשחיטה ולמליקה ולהקטרה ולהגשה ולהזאה ולתנופה ולקמיצה ולקרבן המוספין וכל הלילה כשר להקטיר אימורים ואיברים, זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה ואף על פי כן הזריזין מקדימין למצות (רמב"ם שם ה"ו).
